<h1>ראבי"ה סימן שע"ב</h1>
<h2>דף קנה.</h2>
מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה ומפספסין [את הכיפין אבל לא את הזירין אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה בין דקה בין גסה] רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה. והילכתא כרב יהודה, כדמפרשינן למתניתין ואמרינן מאי טעמא דרב יהודה קסבר שוויי אוכלא משוינן טרוחי [ב]אוכלא לא מטרחינן, [ו]דרב הונא עלתה בקשיא. ושמעינן מינה שכשהיין [רע] במקצת וראוי לשתותו אך שאינו טוב כולו שאסור לפעפעו ולהכותו בכלי עץ. ואם הוא הרבה [רע] שאינו ראוי כלל לשתיה מותר, דהיינו כמו שווי אוכלא. ויש שמביאין מדאמרינן בפרק שמנה שרצים [ק"ט ע"א] פעפועי ביעי אסור, ויש לדחות, ד[זעירי] פליג עליה, ומעשה רב. ומיהו לסנן את היין מפני הקמחים מותר, וכדתנן [קל"ט ע"ב] מסננין את היין בסודרין, ואפילו כשרבו הקמחין, כי אינו תיקון בגוף האו[כל] כדמפרי[ש] ובורר ה[קמחים]. ותו אף על גב דאמרינן התם [ק"ט ע"א] אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולים לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש, ומפרש טעמא כיון דמשתתי (ו)הכי לאו מידי קא עביד, והכי נמי אמרינן התם כיון דמתאכיל הכי לאו מידי קעביד, ומשמע [ד]טרוחי באוכלא שרי, יש להשיב דעדיף מטרוחי באוכלא, שהרי צלולים היו מעיקרא, וכן בפעפועי ביצה.
